הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְלֹא מִשּׁוּם שִׁגְגַת שַׁבָּת אַתְּ תּוֹפְסוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי בָּא. שְׁתַּיִם שְׁאָלוֹ. מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שֶׁיְּהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת מָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹלְדוֹת כְּעִיקָּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דַּסַּיי וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מָהוּ. חַייָב אַחַת עַל כּוּלָּם אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. הָדָא הִיא מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת הָדָא הִיא שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני דבית רבי. בהדיא כן לפרש הא דשאלו העושה מלאכות הרבה וכו'. מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות וכדפרישית דבדאיכא שגגות טובא הבעיא הוא על שבתות הרבה ובדליכא אלא חדא שגגה דשבת ומזיד הוא במלאכות הבעיא היא על ולדי מלאכות אם כמלאכות הן לחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא:
הא ר' בא בשם רב חסדא וכו'. השתא מסיק לה לפרש לכל חד וחד לפי פירושו דלהא דקאמר ר' בא דבשגגת שבת ובזדון מלאכות הוא ששאלו קשיא וכי לא משום שגגת שבת את תופסו לענין חיוב חטאת וא''כ מאי קא מיבעיא ליה אם חייב על כל אחת ואחת הרי אין כאן אלא חדא שגגה דשבת ומפרש ר' חזקיה בשם ר' בא דבאמת על שתים הוא ששאלו אם הוא מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת משום שגגות טובא והיינו אם הוא חייב כך על שבתות הרבה דימים שבינתיים הוון ידיעה לחלק או לא הא חדא ובעא מיניה נמי שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את העיקר כתולדות אם ולדי מלאכות כמלאכות וחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא ולפיכך קאמר נמי הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת ובשבתות הרבה דכולל הני תרתי בעיי ומתורץ גם כן להא דדייק לעיל כדא תנינן וכו':
הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. וּשְׁאָלוֹ. הָדָה בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת אַף רִבִּי עֲקִיבָה יוֹדֵי לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. 42b וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר. הֲרֵי שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת מֵזִיד בִּמְלָאכוֹת. הֲרֵי אֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה. וְאַתְּ מוֹדֵי לִי שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויתיביניה ר''א הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת. כצ''ל והשאר הכל ט''ס דאגב שיטפא דלעיל הוא וכלומר על הא דאמר לו ר''ע לר''א לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת מדייק דאי הכי אמאי לא השיב לו ר''א הרי זדון שבת ושגגת מלאכות יוכיח שבשבת לעולם אין בה אלא אזהרה אחת ואפ''ה את מודי לי מיהת דבכה''ג חייב על כל אחת ואחת ומן מה דלא מותיב ליה ר''א לר''ע הכי ש''מ היא הדא היא הדא ולר''ע אף בזדון שבת ושגגת מלאכות אינו חייב אלא אחת:
הא ר' בא וכו'. ולהא דר' בא נמי איכא למידק דמפרש דבשגגת שבת וזדון מלאכות הוא דשאלו ומשמע הא בזדון שבת ושגגת מלאכות יודי אף רבי עקיבא לר''א דחייב על כל אחת ואחת הואיל דאיכא שגגות טובא:
הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא וְרִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְיֵשׁ אָדָם מִתְחַייֵב עַל הַזָּדוֹן. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת מְלָאכוֹת עַל זְדוֹן שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכָה. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת שַׁבָּת עַל זְדוֹן מְלָאכוֹת לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. וְלֵית לְרִבִּי אֱלִעֶזֶר לְאַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. גָּדוֹל שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחן. חדא ברייתא דאה''נ תני בשם ר''א כן גדול שנשבה לבין העכו''ם והרי כאן שגגת שבת שהרי אינו יודע מתי שבת בין העכו''ם וזדון מלאכות שהרי גדול הוא ולמד איזו מלאכה אסורה חייב על כל אחת ואחת והיינו על כל שבת ושבת משום שגגת שבת שאצלו:
ולית לר''א לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מסקנא דהקושיא היא דהא דרשינן בת''כ גבי שבועת העדות דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה. לאחת לחייב על כל אחת ואחת ומתחייב על המזיד כשוגג כדדרשינן התם גבי שבועת העדות ופקדון ושמעינן מיהת דחייב על כל אחת ואחת וא''כ ה''נ נימא הכי דנותן אתה השגגה דשבת על המלאכות ואע''פ שהם בזדון משום שגגה דשבת מיהת לחייב על כל אחת ואחת:
ודכוותה שגג בשבת וכו'. אי הכי נימא נמי דכוותה בשוגג בשבת ומזיד במלאכות שאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וליחייב על כל אחת ואחת משום שגגה דשבת ואמאי אמרינן לעיל דלהך פירושא דרבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו וקאמר ר''א דחייב על כל אחת ואחת יש לשאול לר''א אם מודה לר''ע בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת ומאי מספקא להו נימא נמי דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וחייב על כל אחת ואחת:
הא ר' זעירא וכו'. ולהא דמפרשי רבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו והשיב לו ר''א שחייב על כל אחת ואחת של כל שבת ושבת קשיא ויש אדם מתחייב קרבן על הזדון בתמיה הרי בזדון שבת הוא עשה. ומשני את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת כלומר שאף על פי שבזדון שבת הוא מ''מ משום שגגת מלאכות של כל שבת ושבת הוא מתחייב וכדפרשינן לעיל משום דכל שבת ושבת כגוף בפ''ע דמיא וחייב בכל חדא וחדא על שגגת מלאכות שעשה בה:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. קָצַר חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בַּשַּׁחֲרִית בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וַחֲצִי גְרוֹגֶרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. שְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ וּשְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּו דְּלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵה דָא מִילְּתָא אָמַר דִּכְווָתֵיהּ. אָכַל חֲצִי זַיִת בְּדֵיעַת הַקּוֹדֶשׁ וּבְהֶעֱלֵם טוּמְאָה. וַחֲצִי זַיִת בְּעֶלֶם הַקּוֹדֶשׁ וּבִידִיעַת הַטּוּמְאָה. הֶעֱלֵם שֶׁבּוֹ וְהֶעֱלֵם שֶׁבּוֹ מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר מנא וכו'. ר' מנא היה תלמידו של ר' יוסי שהיה חבירו של אביו ר' יונה והיה רגיל לומר כך אע''ג דלא שמעית מרבי דא מילתא בהדיא שמעית מיניה מלתא דכוותה וזה נמצא בהרבה מקומו' בהש''ס הזה וה''נ אמר אף שלא אמר כהאי בעייא גופה דר' ירמיה אמר מילתא דכוותה וכדבעי להא לקמן בפ''ב דשביעית בסוף הלכה א' דגריס התם ר' יוסי בעי אכל חצי זית בידיעת קדש ובהעלם טומאה ונזכר שהוא טמא ונעלם ממנו הקדש וחזר ואכל חצי זית בידיעת טומאה והעלם קדש העלמית מהו שיצטרפו מי אמרינן דהואיל דכל חדא וחדא העלמה מיקריא אם אכל כזית בהעלם אחד מהן מצטרפין הן ג''כ אם אכל חצי זית בהעלם זה וחצי זית בהעלם זה או דילמא מכוון דהני העלמות לא דמיין אהדדי דהאי העלם טומאה והאי העלם קדש לא מיצטרפי ודמיא ממש האי בעיא לבעיא דר' ירמיה דהכא:
לא אמר כן. לא כך שאלו ר' ירמיה לר' זעירא מקצר בשבת זו וכו' דבהא פשיטא ליה דהואיל ושבתות חולקות הן אינן מצטרפות אלא כך שאלו אם בשבת אחת עשה כך שקצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת וכו' מהו שיצטרפו אלו השגגות הואיל ואין דומין זו לזו ועל זה השיב לו ר' זעירא דמ''מ הואיל וחולקין הן לחטאות שאם עשה כן בכשיעור אין אחד מתכפר בקרבן חבירו אין מצטרפות לכשיעור:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. קָצַר חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בַּשּׁבָּת זוֹ בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וְחֲצִי גְרוֹגֶרֶת שַׁבָּת זוֹ בְשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. שְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ מָה שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אֵיפְשַׁר לוֹמַר. שַׁבָּתוֹת מְחַלְּקוֹת שַׁבָּתוֹת מִצָטָֽרְפוֹת. הֲרֵי תַמְחוּיִין חוֹלְקִין וְתַמְחוּיִין מִצָטָֽרְפִין. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם תַּמְחוּי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. כָּתַב אוֹת אַחַת בַּחוֹל וְאוֹת אַחַת בַּשַּׁבָּת. רִבִּי אֶלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי עֲזַרְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בַּזָּדוֹן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן הוּא. מַה אִם הַזָּדוֹן שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק אֵינוֹ מַצְטָרֵף. שְׁגָגָה שֶׁהִיא חוֹלֶקֶת לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תִצְטָרֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר בזדון מהתם אין ראיה דיכול אני לפותרה שכתב את הב' בשבת במזיד והלכך אינו מצטרף והוה מצי למיפרך אי הכי מ''ט דר''א אלא דפריך ליה פירכא עדיפא דאפי' אי אמרת הכי אליבא דר' יהושע ולאו כל שכן הוא דמה אם הזדון שאינו חולק לחטאות דלא שייכא חטאת במזיד אינו מצטרף לכשיעור שגגה שהיא חולקת לחטאות לא כ''ש שלא תצטרף:
ור' יהושע פוטר. דב' ימים אינן מצטרפין וה''ה לשני מיני תמחויין דאין מצטרפין:
כתב וכו' ר''א מחייב חטאת. דאות אחת שבשבת מצטרף לכשיעור ב' אותיות:
ולא מתניתא היא. דברי ר' זעירא הן דמסיק ליה דהא שמעינן מהאי ברייתא דר' יהושע גופיה דס''ל דשני מינין מחלקין הן ולית ליה צירוף:
א''ל איני יודע טעם תמחוי. מי שנאו מה טעם יש בו שיצטרפו אם חולקין הן:
הרי תמחויין חולקין. לר' יהושע דאמר בפ''ג דכריתות שאם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד בשני מינים תמחויין חולקין הן לחטאות ומתחייב שתים ואף שהן בהעלם אחד ואפי' כן תמחויין מצטרפין שאם אכל חצי זית מתמחוי אחד וחצי זית מתמחוי אחר בהעלם אחד מצטרפין הן לכזית ומתחייב:
איפשר לומר וכו'. השיב לו ר''ז מאי תיבעי לך וכי אפשר לומר זה שהרי שבתות מחלקות לחטאות הן שאם עשה בשבת זו וחזר ועשה בשבת אחרת בהעלם אחד חייב על כל שבת ושבת כדאמרינן לעיל דשבתות כגופין מחולקין הן ושבתות מצטרפות בתמיה דהואיל שהן מחלקין היאך יצטרפו:
קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ושגגת מלאכות וחצי גרוגרת וכו'. מהו שיצטרפו לכשיעור גרוגרת מי אמרינן דכהעלם אחד הן ומצטרפין או דילמא מכיון דלא דמיא האי שגגה להאי שגגה דזו היא בשבת וזו היא במלאכות והוו להו כבשתי העלמות ואין מצטרפין:
43a מַה בֵין מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. מַה בֵין שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ. מְלָאכְה הִיא זוֹ. הוּא פוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה וְעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת. וְלָמָּה שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ. שַׁבָּת הוּא זוֹ. מִיָּד הוּא פוֹרֵשׁ. שָׁגַג בָּזֶה וּבָזֶה. רַב הַמְנוּנָא אָמַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. וְלָאו כָּל שֶׁכֵּן הוּא. אִילּוּ מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת אֵינוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מִפָּנֵי שֶׁנִּתּוֹסַף לוֹ שִׁגְגַת מְלָאכוֹת שַׁבָּת אוֹבֵד שִׁגְגַת מְלָאכוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שגגת מלאכות שבת או בדשגגית מלאכות. תשובת רב המנונא הוא לר' זעירא כלומר התם שגגת מלאכות לחוד הוא דאיכא ומטעמא דפורש הוא משום מלאכות אם אומרים לו שאסורות הן וכדאמרן והלכך בדין הוא שחייב על כל אחת ואחת אבל הכא דשגג בתרווייהו וא''כ איכא למימר שבת כלומר משום שגגת שבת הוא עושה או בדשגגת מלאכות הוא עושה ומכיון שכן אי אתה יכול להחמור עליו ואינו חייב אלא אחת:
רב המנונא אמר אינו חייב אלא אחת והקשה לו ר' זעירא ולאו כ''ש הוא אלו היה במזיד בשבת ושוגג במלאכות שמא אינו חייב אלא אחת הרי איכא שגגות טובא והלכך חייב הוא על כל אחת ואחת ומפני שנתוסף לו אף שגגה דשבת לא ליחייב אלא אחת בתמיה:
שגג בזה ובזה. בשבת ובמלאכות:
ולמה שוגג בשבת וכו'. לפי שכאן אם את אומר לו שבת הוא זו היום מיד הוא פורש ואם כן לא עשה אלו המלאכות אלא בשביל שלא ידע שהוא שבת וליכא אלא חדא שגגה אינו חייב אלא אחת:
מה בין מזיד בשבת וכו'. בעלמא קאי דאלו הכא בהא דלעיל דאמרינן אתה נותן שגגת שבת על זדון מלאכות זהו דוקא אם עשה בשבתות הרבה דמשום דכל שבת ושבת כגוף בפ''ע ומתחייב על זדון מלאכות משום שגגה דשבת דכל חדא וחדא אבל בעלמא ובשבת אחת אמרינן לעיל אחת שהיא הנה זהו מזיד בשבת ושגגת מלאכות והנה שהיא אחת זהו שוגג בשבת ומזיד במלאכות ומה בין זה לזה הא מיהת איכא שגגה דשבת על כל מלאכה ומלאכה ומפרש ר' יוסי ולמה מזיד בשבת וכו' משום דבשגגת מלאכות אם את אומר לו מלאכה היא זו פורש שהרי יודע שהוא שבת ועושה הוא מלאכות אחרות כלומר מתעסק ומטפל בדברים המותרין וא''כ ניכר הוא שבשביל שלא ידע שמלאכות אלו אסורות הן היא שעשה אותן ואיכא שגגות טובא ולפיכך חייב על כל אחת ואחת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source